פסק-דין בתיק ת"א 8474-07

בית המשפט בתיק זה הציע הצעה לסיום התובענה, בהעדר הסכמה ניתן פסק דין זה על סמך הראיות אשר הובאו בפניו.

מובן הוא כי ההצעה עצמה, אינה רלוונטית עוד, ובית המשפט פוסק על סמך החומר אשר הוצג בפניו, ועל סמך הראיות ועל סמך הסיכומים אשר כל צד הביא להוכחת טענותיו.

התובעת ילידת 1974. האירוע עצמו הינו נפילה בעבודה מיום 31.7.00.  התביעה עצמה הוגשה בשנת 2007, בסמוך לתקופת ההתיישנות,  דבר אשר יש בו כבר כדי לעורר תהייה, אם היה מקום להגשתה ואם לאו.

אך נבחן את הדברים לגופם.

נסיבות האירוע:

התובעת כפי שתיארה בכתב התביעה, בתאריך 31.7.00 במהלך עבודתה, בשירותי הנתבעת תוך כדי ירידה במדרגות החליקה, לטענתה, ונפגעה בקרסול רגל שמאל. כן, נטען על ידי התובעת  כי לאחר נפילתה הבחינה כי שמלתה רטובה באזור אחוריה, וכי המיקה היו רטובים מנוזל שטיבו אין אנו יודעים.

מנגד, הוצגה טענה של הנתבעת כי התובעת נהגה ונפלה אם בכלל עקב העדר תשומת לב לנעשה סביבה וללא כל קשר למפגע כלשהוא.

בחנתי את הטענות אשר העלו הצדדים על מנת לבדוק אם צודקת הנתבעת בטיעוניה, והגעתי למסקנה כי הדברים נאמרים נכוחה ותוך כדי ראיות רבות אשר תומכות בגרסתה.

א.            פניה למל"ל - אין כל אזכור לחומר אשר גרם למפגע.

ב.            בתעודה רפואית ראשונה לנפגע בעבודה - גם כן אין כל התייחסות למפגע.

ג.             בטופס בל/250 גם כאן אין בתיאור אלא, סיפור של "החליקה במדרגות ונקעה רגל שמאל, בלי כל אזכור של חומר מסכך כלשהיא".

ד.            זו לדעתי האמירה החשובה ביותר לשאלה : "כיצד נפלה"  - ענתה, "אין לי מושג, מה גרם למעידתי במדרגות" זאת במסגרת תצהיר תשובות לשאלון.

ה.            גם דוח החוקר  מצביע על כך כי בהודעתה לא ציינה דבר וחצי דבר על מפגע כלשהוא.

הלכה פסוקה היא כי עדויות וגרסאות אשר נמסרות בסמוך לאירוע הם הגרסאות אשר בית המשפט ייחס להם את המשקל הרב ביותר. אלא, אם כמובן, בנסיבות מסויימות ולא כאן המקרה התובע אינו יכול לשחזר את שנעשה מסיבות רפואיות בריאותיות.  מהדברים אשר עלו בפניי, הגעתי למסקנה כי לא ניתן למצוא במקרה דנן חבות בנזיקין, שכן, תאונת עבודה על כל הרצון של בית המשפט לפצות עובד אשר נפגע, אינה בגדר אחריות מוחלטת שכן, כך אנו גורמים נזק חברתי ונזק למעביד אשר בוודאי אינו מגיע לו, אך ורק בגין מידת הרחמים על צד כזה או אחר, אשר נפגע במסגרת עבודתו.

לזאת יש להוסיף כי אני מקבל את הטענה של במקרה דנן שעה שהיו עדים לאירוע ואיש לא בא להעיד יש משום הורדה במשקל הראיות. העדות היחידה היתה עדות התובעת, וסוגיה זו נדונה רבות בפסיקה כאשר המסקנה היא שיש לייחס לעדויות אלה זהירות רבה.

אין צורך בפסיקה רבה. כבר ציינתי את העובדה כי מעביד  אינו בגדר מבטח, שכל אירוע מביא לתשלום. הפסיקה מכירה מקרים רבים שבהם נדחו תביעות עובדים, והפסיקה אשר צוטטה על ידי ב"כ הנתבעת, יש בה די כדי להוכיח כי במקרה דנן לא קמה חבות.

אוסיף ואומר, כי לא נעלמה מעיניי גם האמירה כי במידה ותימצא חבות תטען הנתבעת לכל הפחות כי יש לנכות אשם תורם משמעותי שלא יפחת מ-70%.

בשבתי כבית משפט, לא מצאתי כל חבות, אך אם טועה אנוכי, אזי, כאשר בדקתי את סוגיית הנזק, מסופקני אם תביעה זו אינה נבלעת.

אומר על כך מס' דברים: